בן רחל ויעקב, נולד בשנת 1928 במרוקו. את השכלתו היסודית והתיכונית רכש יוסף בבית-הספר "אליאנס" במרוקו. יוסף עלה לארץ בשנת 1949 והתגורר בירושלים, התערה בעיר ואהב אותה. משנת 1951 ועד שנת 1963, הוא שירת במשטרת ישראל בדרגת רב-סמל. בתקופת שירותו במשטרה שימש יוסף כבוחן וחוקר תנועה, חוקר בלשכת חקירות, ותובע בבית-משפט בענייני תנועה ופלילים. הוא אף השתלם בקורסים במקצוע השמאות. אחרי פרישתו מן השירות, למד יוסף את נושא הביטוח ופתח משרד שמאות משלו. המשרד זכה לאמונם ולהוקרתם של כל הנזקקים לשירותיו.

נאמנותו של יוסף למולדת הייתה בלא גבול. צה"ל ומדינת ישראל היו עבורו ערך מקודש, שאין להתפשר בו. כך הייתה גם אהבתו למשפחתו.

יוסף גויס להג"א, הצליח מאוד בתפקידו, ובשנת 1976 קודם ועלה בדרגה. במכתב של מפקדו באותה עת, נאמר: "קידומך היום מבטא נאמנה את מלוא ההערכה והאמון שנותנים בך מפקדיך וצה"ל, ויש בכך משמעות מיוחדת בתקופת חירום זו. הינך רשאי להיות מלא גאווה על דרגתך החדשה ועל האמון הניתן בך, ועם זאת זכור שמצפים ממך להיות תמיד דוגמה ומופת בכול".

יוסף השתתף בכל מלחמות ישראל. בחודש אפריל 1979 הוא גויס לשירות מילואים פעיל, כמפקד כוח אבטחת הציבור בעיר ירושלים.

יוסף נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"א באייר תשל"ט (8.5.1979), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל. בן 50 שנים הוא היה בנופלו. הוא השאיר אחריו אשה ושלושה בנים, אם, אחים ואחיות.

במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "יוסף ז"ל היה קצין מסור, נאמן ואהוד על מפקדיו וחייליו, נענה לכל קריאה, והתנדב לבצע כל תפקיד שהוטל עליו. הוא ראה בתפקידו שליחות לאומית".